פסק-דין בתיק ת"ק 011871/02

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע ומבטחתו בגין נזקים שנגרמו לרכבו (להלן: " הרכב"),בתאונה שארעה ביום 12/7/02 ובה היו מעורבים שלושה כלי רכב שנסעו מאחוריו.

הנתבע טען הן בכתב הגנתו, הן בהודעתו למבטחתו  והן בעדותו בפני ,כי התובע עצר את הרכב, הנתבע עצר את מכוניתו (להלן: " מכונית הנתבע") בקרבת הרכב, אולם רכב שנסע מאחוריה,נהוג ע"י יהונתן (להלן: " רכב יהונתן"), פגע מאחור במכונית הנתבע והדפה על הרכב. מיד לאחר מכן חש הנתבע חבטה נוספת במכוניתו.

במלים אחרות, מגרסת הנתבע עולה כי האחריות לתאונה מוטלת על יהונתן.

יהונתן ומבטחתו טענו כי הנתבע עצר את מכונית הנתבע , יהונתן הספיק לעצור אחריה  עצירה מוחלטת , אולם הוא נהדף על מכונית הנתבע וזאת ע"י מכונית שנסעה מאחוריו ,נהוגה ע"י כרמית ( להלן: " מכונית כרמית"). כתוצאה מכך נהדפה מכונית הנתבע ופגעה מאחור ברכב.

במלים אחרות, מגרסת יהונתן עולה כי האחריות לתאונה מוטלת על כרמית.

הנתבעים הגישו כתב הגנה והודעה לצד שלישי כנגד יהונתן ומבטחתו וכנגד כרמית ומבטחתה.

מסתבר כי כרמית ומבטחתה פיצו את יהונתן והנתבע בגין כל הנזקים שנגרמו לרכביהם, לרבות הנזקים שנגרמו לחזיתות רכביהם, ומכאן עולה, לכאורה, כי הן מסכימות  כי כרמית אחראית גם לנזקי התובע.

בכתב הגנתן, טענו כרמית ומבטחתה כי כרמית הבחינה בשלושת הרכבים ,כאשר רכב יהונתן במצב עצירה מוחלטת בתוך נתיב נסיעתה.כרמית החלה לבלום את מכונית כרמית, אולם לא עלה בידה להביאה לעצירה מוחלטת ועל כן פגעה מאחור ברכב יהונתן.

כרמית ומבטחתה הוסיפו וטענו כי אינן יודעות את אשר אירע בין שלושת הרכבים שנסעו לפניה, וזאת טרם הפגיעה מאחור ברכב יהונתן.

הנטען לעיל תואם את הודעת כרמית למבטחתה ( נ/2). בהודעה  לא נכתב כי כלי הרכב שנסעו לפני מכונית כרמית היו, עוד קודם לכן, מעורבים בתאונה .

וראה זה פלא, בעדותה בפני ידעה כרמית להעיד כי הבחינה בכלי הרכב האחרים כשהם עומדים על מקומם בשל תאונה שארעה .

לאור האמור לעיל אני דוחה את עדותה של כרמית העומדת בסתירה לנטען על ידה ובשמה.

יחד עם זאת, מעדות הנתבע עולה כי, לטענתו, האחריות לתאונה מוטלת על יהונתן ולא על כרמית ועל כן , לפחות לכאורה , היה עליו להפנות את תביעתו בגין נזקיו ליהונתן ולמבטחתו - אליהו חברה לביטוח בע"מ ולא לכרמית ולמבטחתה.

אין מחלוקת כי הנתבע הוא זה שהיה הגורם הסופי, או שמא הראשוני, לנזקי התובע ועל כן עובר אליו הנטל להוכיח כי הנזק נגרם באשמו של אחר.

התובע העיד באופן ברור ונחרץ כי מכונית הנתבע פגעה בו מאחור, הרכב נהדף קדימה ורק לאחר מכן שמע עוד שלוש חבטות , אולם לא חש בכל חבטה נוספת ברכב.

התובע העיד , כאמור, הן בישיבת יום 26/2/03 והן בישיבת יום 21/7/03.

להערכתי, כרמית ומבטחתה לא יכלו לסתור את טענות הנתבעים האחרים ועל כן, בהסתמך על הודעתה של כרמית למבטחתה ממנה ניתן היה להסיק , כי היא האחראית לאירוע התאונה- שלמה מבטחתה , מחוץ לכותלי ביהמ"ש, את הנזקים שנגרמו לנתבעים האחרים.

מהאמור לעל עולה כי לא ניתן לקבוע מסמרות על בסיס מי מעדויות הצדדים,למעט עדות התובע אשר היתה עקבית, ברורה, חד משמעית ובניגוד לכל העדים האחרים - הניטראלית היחידה.

בנסיבות אלו שוכנעתי כי האחריות לנזקי התובע מוטלת על הנתבע ומבטחתו וזאת לאחר ששוכנעתי מכנות עדותו.